ויסברג יצחק

יצחק ויסברג 

6/8/2014 - 1/1/1938

היו היה איש ואיננו עוד, כתבה שוש רונן

 

נפרדים ממך יצחק. רבים וטובים התאספו ובאו לחלוק לך כבוד אחרון.

יצחק, נולדת בשנת 1939 בירושלים, לחיים ושושנה ויסברג. הגעת לרמת השופט ב - 1954 והצטרפת לחברת הנוער "לפידים". אי אפשר היה שלא להתרשם ממראה גופך החסון, הבנוי לתלפיות.

אהבתך הראשונה הייתה העבודה בשדה – בפלחה. התלהבת במיוחד מהקרבה אל הטרקטורים ולכלי העבודה הגדולים. עוד בטרם מלאו לך 16 שנים נהגת בג'יפ של הפלחה והרגשת בעננים. כבר בנעוריך ניכרו בך אותות החריצות והמסירות לעבודה.

אהבת לשחק במשחקי כדור ואף היית שחקן מצטיין. וכך חלפו להן השנים.

לימים נישאת לעליזה, בת קבוצה שלנו, נולדו לכם שני ילדים: אמנון ומיכל. עברתם להתגורר בנהריה, שם עבדת על ציוד כבד בפריצת דרכים לישובים חדשים שעלו על הקרקע בגליל. לאחר מספר שנים התפרקה הזוגיות ואתה יצחק, עם שני ילדיך, חזרתם לרמת השופט. האמנת שזה הדבר הנכון לעשות.בשנת 1969 הקמת משפחה חדשה עם אסנת ונולדו לכם : ניצן וגלי. הצלחתם להקים משפחה חזקה ומחבקת.

בזכות חריצותך ומסירותך הטבעת חותם מיוחד בכל מקום בו עבדת: במנסרה, בניהול מוסך "ראם" ובתפקידך האחרון כקצין בטחון רכב. העבודה הייתה חשובה לך. היה חשוב לך לפתח את מקום עבודתך, הקפדת על קשרי עבודה טובים עם עמיתיך לצוות.

ב- 1994 חלית. זמן רב עוד ניסית להיאחז בשיניים במקום עבודתך האחרון, וזה לא היה לך קל! עם הזמן תשו כוחותיך, הפסקת לגמרי לעבוד. בבקרים היית מגיע ל"נוה גיל", מנסה להרכיב חלקי שעוני מים, לצייר, לשחק דומינו ועוד. זה הלך ונעשה קשה לך מיום ליום. אני זוכרת את שיחותינו על חוסר השלמתך על כך שנטלו ממך את רישיון הנהיגה. המשכת לקוות שעוד יחזירו לך אותו.

דיברת בערגה על הימים הטובים שהיו. התקשית להשלים עם מצב בריאותך. היית גאה בבני משפחתך, ילדים ונכדים, אהבת לספר ולשתף אותנו בעיסוקיהם ובמעשיהם - מי בעבודה, מי בלימודים, מי בצבא, ומי מטייל וחורש את העולם. 

וכאן אני נפרדת ממך בנימה אישית: אהבתי את צניעותך, את בישנותך, את רגישותך. אזכור אותך תמיד, מאז היותנו ילדים באותה הקבוצה  ועד הלום. תמיד תהייה בלבי.

ולכם משפחת ויסברג המורחבת, לאסנת האשה האוהבת, הנאמנה והמסורה, לאמנון, למיכל ולמשפחתה, לניצן ולגלי ובני המשפחות, ולמשפחה המורחבת -  שלא תדעו יותר צער. המשיכו בחייכם שהרי זה מה שיצחק היה רוצה בוודאי.

נוח בשלום בין רגבי העפר ברמת השופט, מקום שכה אהבת.

יהי זכרך ברוך.