לזכרה של חנה שטיגמן ז”ל

                           דברים על קברה         כתבו יהודית בן חיים, עדה ארד

באנו להיפרד מחנה

חנה נולדה בקרית חיים, לדוד וטרודה פוגל, לימים דרור. היא היתה חניכת השומר הצעיר בקן המפואר של אז. בספטמבר 1956, כאשר אביה יצא לשליחות בגרמניה, הגיעה חנה לקיבוץ והצטרפה לחברת הנוער "לפידים" בכיתה י"א. לקראת סיום הלימודים מצאה חנה בחברת הנוער את אהבת חייה, דוד, ועם סיום השירות הצבאי התחתן הזוג הצעיר במסיבת נישואין משותפת לשלושה זוגות, כפי שהיה נהוג אז בקיבוץ, והקים את ביתו ברמת השופט.

מאותו רגע הפכה חנה לחברת קיבוץ פעילה ותורמת. היא השתתפה בוועדות רבות ומגוונות, הייתה חברה בצוותי חגים  ואירועים רבים, שיקצר הדף מלציין. כל זאת עשתה מתוך הזדהות עם הקיבוץ ורצון לתת, פשוטו כמשמעו.

גם במקומות בהם עבדה חנה, היא הטביעה חותם מיוחד. כל עבודה הפכה לתפקיד, שיש בו שליחות אנושית – כך במועדון לחבר, בבית התינוקות, בטיפול בקשישים, בדואר, במחסן בית הילדים ועוד ועוד...מסירות ואחריות היו נר לרגליה, והחברים בראש מעייניה. היא השתדלה לתת מענה לכל חבר. גם אם לעיתים נעשו הדברים בקולניות האופיינית, תמיד ידענו כולנו שאפשר לפנות לחנה בכל עניין – פרטי וציבורי – ותמיד נענה בחפץ לב ו"עם כל הנשמה", (ברכה עם סיום עבודתה בדואר).

בשנים האחרונות גילינו בחנה פן נוסף – היא לא נאבקה כנגד השינויים בקיבוץ, אלא שוב, כדרכה, הצטרפה למהלך ותרמה כמייטב יכולתה. בטבעיות רבה יצרה חנה קשר עם משפחות צעירות, טיפלה בילדיהן כמו בנכדיה, וזכתה מהם, כמו תמיד לאהבה והערכה,

כך חנה של הקיבוץ וכך גם במשפחה. חנה ודוד, יבדל"א, שניהם ילדים יחידים למשפחותיהם, בנו משפחה לתפארת, שלימים הפכה ממש לשבט. ארבעה דורות – סבים, בנים, נכדים ונינים שמתלכדים תמיד בביתה המטופח של משפחת שטגמן

חנה אהבה יופי, תמיד היתה לבושה באלגנטיות עדינה. היא הפליאה במאפיה ותבשיליה, הכירה באופן אישי כמעט כל צמח בגינתה ובעציציה, רקמה וסרגה בדיוק ובחן, נהנתה מקונצרטים, הצגות וטיולים – ידעה להינות מהחיים.

 בביתם המואר והאוהב גידלו חנה ודוד את ילדיהם, ענת, אייל ושגיא. הם השקיעו רבות בחינוך הילדים, וזכו לראות בכל אחד מהם את המייטב שבו. כשגדלו הילדים המשיכו חנה ודוד לחבק בחום ואהבה את בני זוגם ילדיהם ונכדיהם.

חנה שלנו, מחלתך הארורה התגלתה לפני כעשור, ואנחנו אפילו לא תמיד ידענו. לחמת בה באומץ, בגבורה ובאצילות נפש. דוד ליטף ותמך בך בצורה מעוררת הערכה רבה, וכך גם ילדיך, נכדיך ונינייך. זכית להינות מפירות ההשקעה רבת השנים, היית מוקפת במשפחתיות מחבקת ואוהבת. כמה נפלא היה לראות את עינייך הזורחות כאשר סיפרת בגאווה על יום ההולדת שלך, שנחוג לאחרונה  בעמק הזיתים, בהרכב מלא של כל השבט. איזה אושר קרן ממך. שמענו שאמרת לחברה קרובה – בשנים האחרונות, כך אמרת, כל יום בשבילי הוא יום הולדת, וכל בוקר מתנה.

חנה יקרה, אנחנו נפרדים ממך בצער עמוק, חיים שלמים בנינו כאן יחד ועכשיו את אינך. תחסרי לנו מאוד ברקמת חייו של הקיבוץ. נזכור אותך תמיד ברגעים של עשייה ושמחה.

ליבנו עם דוד, ענת, אייל. שגיא וכל המשפחה הנהדרת. אנחנו איבדנו חברה ולכם אבדה אשה אוהבת, אמא מחבקת, סבתא וסבתא רבא שהיתה שם תמיד בשבילכם ותהייה עכשיו תמיד בלבכם.

נוחי חנה בשלום על משכבך, באדמת רמת השופט שכה אהבת –

יהי זכרך ברוך!