הניה נולדה בעיירה וילקי שבליטא על שפת הנימן. לא הייתה לה שום השכלה פורמאלית ובכוחותיה רכשה את השכלתה. היה לה חוש מיוחד לשפות ושלטה בהן שליטה בלתי מוגבלת. כשהגיעה לקיבוץ לא ידעה, ולו מילה אחת עברית, והתישבה לעת זיקנתה ולמדה את השפה והגיעה בהשגיה לשיג ושיח חופשי בשפה שלא הכירה מעולם.

בגיל צעיר הגיעה הניה לקובנה והיתה לבת משפחה בביתו של בן דודה יהושע זקס, לימים חבר קיבוץ רמת השופט.

יהושע שהתיתם מאמו בגיל רך מצא במשך הזמן בהניה דמות אמהית והיה קשור אליה מאד.

באותם ימים הייתה הניה פעילה בחוגי פועלי ציון בקובנה - הימים הם ימי שלטון דיקטטורי -פאשיסטי בליטא. השלטונות רודפים ומדכאים כל גילוי של פעילות שמאלנית. השפעת המחתרת הקומוניסטית הייתה רבה מאד בקרב הנוער היהודי. גם הניה הושפעה מהאווירה הזאת ולימים, בשנות העשרים המאוחרות, מגיעה הניה למוסקבה, שם התחתנה ונולדה לה בת.

בימי הטיהורים של שנות השלושים נאסר בעלה והוגלה לסיביר והניה נשארה לבדה עם התינוקת. וכך עברה את כל תלאות המלחמת העולם השנייה. בתום המלחמה חוזרת הניה לווילנה עם בתה, שלימים  הבת התחתנה והייתה מורה לספרות רוסית. ושוב נחתה עליה מכה קשה עם מותה של בתה היחידה בגיל 32 שנה. היא השאירה אחריה תינוקת -נכדה להניה. הנכדה עם אביה עלו ארצה והניה נשארה גלמודה בווילנה. יהושע שולח לה דרישה ולאחר מאמצים רבים מגיעה הניה אלינו לקיבוץ (דצמבר 1970).

את פינתה החמה מצאה הניה בביתם של יהושע ועטה ובנותיהם, שטיפלו בה ודאגו בלבביות ובמסירות במשך כל תקופת חייה כאן. עם רוב חברי הקיבוץ היה לה שיג ושיח וכל אחד נשכר מחברתה ומשיחתה הפקחית.

עם מותה של הניה נעלמה מנוף קיבוצנו אחת הדמויות המופלאות. הניה חייתה ביננו 13 שנה בצנעה ובשקט מבלי שרובו של הציבור ידע על עברה הנסער ופעולותיה במשך תקופה ארוכה של חייה.

במשך השנים שחייה בתוכנו הייתה בוקר, בוקר משכימה קום והולכת לעמל יומה במטבח. העבודה בשביל הניה הייתה ערך ואפילו ערך מקודש ובכך ראתה את תרומתה היא לחברה, שקיבלה אותה בזרועות פתוחות. היא הייתה תמיד שמחה בחלקה, מלאה אופטימיות וההומור הקל לא עזבה בערוב ימיה ואפילו בימי מצוקה של מחלתה, מעולם לא התאוננה ותמיד פגשנוה במאור פנים מיוחד במינו. אהבה את הספר והצליל ועל אף גילה לא החמיצה את הקונצרטים של הפילרמונית בחיפה.

תמו חייה של הניה ונסגר המעגל על 83 שנות חייה.